הקול הוא הסמן האישי שלנו,ולכן הוא מושפע כל-כך מהמצב הנפשי שלנו.

כאשר נהיה במתח,הקול ישמע קפוץ וחנוק,יתלוו אליו שבירות בטון,בקרת הנשימה שלנו תהיה מוגבלת וחסרה.ועוד..

כאשר נחוש בשלווה,ננשום בהתאם,הקול ישמע יציב וברור.

הקול משפיע את תפיסתנו את הדובר, בעיקר בהעדר רמזים ויזואליים, כמו בשיחת טלפון אך לא רק. אדם בעל גובה קול שאינו תואם את ציפיותינו, שבירות בקול, קצב דיבור מהיר או איטי, בעל עוצמה חזקה או חלשה, קול מאונפף, מונוטני ועוד, יגרמו לנו לתייג אותו כ- תוקפן או רגוע, חסר בטחון או בעל בטחון, דומיננטי או לא, אף ניצור במוחנו חזות לקול אותו אנו שומעים.

קול תקין הוא בעצם קול שאינו מושך תשומת לב.הוא תואם את ה"אני" הפנימי שלי בנוסף למדדים פיזיולוגיים-מין הדובר,גילו וגודלו.ברור שמשומר סף גברתן נצפה לקול נמוך,בעל עוצמה גבוהה.זה הקול שיתאים בתפיסתנו את ה"אני", את גודלו ואת מינו ואת גילו.

קול הוא מאופיין תרבות ושפה - ישנן שפות כמו השמיות והעברית שבתוכה להן עיצורים גרוניים יותר, ושפות עם מרכיב של תהודה אפית (היפרנזליות), כמן האנגלית.

לתינוק-קולות רפלקסיביים, בטון גבוה

בגיל 3-4- הטון בין בנים לבנות,דומה

בגיל 5-  הקול מתחיל לקבל גוון אופייני לדובר

בגיל ההתבגרות- חל שינוי משמעותי בקול, עקב גדילת חללי התהודה ביחס לגודל המיתרים.מיתרי הקול מתארכים וגדלים, ורק בסיום גיל ההתבגרות עם גדילת הפנים וחללי התהודה, חוזר האיזון ביחס בין המיתרים לחללי התהודה.

בגיל המבוגר - נוצרים שינויים נוספים עקב שינויים במתח ובמסת המיתרים, כמו בכל שריר אחר בגוף.

צחוק הוא קול רפלקסיבי, הוא חסר שליטה ,פיקוח או בקרה מוחית של האדם הפורץ בצחוק, הקשיבו היטב לצחוקו וקבלו הצצה פשוטה ,חסרת מעטפת,לאישיות פנימה.