לזכרו של בניה שראל .

 

את בניה הכרתי במהלך שרות המילואים שלי בחטיבת גבעתי .

 

.בניה היה קצין בסיירת רימון ואנחנו מילואימניקים המבוגרים ממנו ב25 שנים . באופן מוזר נוצר קשר מיוחד בינינו המילואימניקים לבניה בניה היה ילד מבוגר, ניכר היה בו שיש בו ניסיון חיים שלא היה מבייש איש בן 50 . מאידך, נהניתי לראות אצלו את התלהבות הנעורים, היושרה , הרצינות, הדביקות במשימה .האמונה בציונות שלו וקבלת כל אדם באהבה . בלילות האימונים, על הג'יפ, ועל יד המדורה שוחחנו רבות. והיה לי עונג לשמוע צעיר מתלבט , חושב , וכזה שאינו מקובע , חושב מחוץ לקופסה ובעל ראיה רחבה . נעים היה לי במיוחד לשמוע אותו מספר על משפחתו .האהבה הגדולה והכבוד הרב שרכש לאמו ואביו . וכמובן האהבה היפה והתמימה לחברתו גלי . תכונה אשר בניה חסר אותה הייתה היכולת לשנוא , הוא לא ידע טכנית פשוט איך עושים זאת. ולוואי והיינו יודעים לעקור גם אנחנו את היכולת הזו .

 

בימים אלו של ציניות ,היה בשיחות אתו משב רוח מעודד ומחמם את הלב ובהחלט אוכל לומר שהוסיף למשמעות שאני אישית מצאתי לנוכחות שלי במילואים במסגרת לוחמת בגיל 50 ההרגשה היא שבשביל חבר כזה – צריך להיות שם. בניה התבלט בדרישות הגבוהות שלו ואי הרצון להתפשר בראש ובראשונה מעצמו . הדבר בא לידי ביטוי כאשר היה מפקד פלוגה מסייעת בגדוד צבר שם נדרש ליכולת עמידה וחוסן נפשי שאני שלא מכיר הרבה קצינים מבוגרים ובכירים ממנו שניחנו בהם .

בזכות תכונות אלו והגיבוי שקבל ממפקד החטיבה העלה את הפלוגה מדרגה והעמידה בסטנדרט הגבוה של פלוגה לוחמת בחטיבת גבעתי.

 

בלילה ההוא שלפני נפילתו וכניסתו למשימה יצא לנו לשוחח דקות ספורות בשטח ,התחבקנו והחלפנו עקיצות הדדיות ובאחת מהן ציינתי את מה שהיה ברור, כמה יפה הוא .

 

למחרת בשעות הבוקר כאשר בניה כבר לא היה אתנו הזלתי את הדמעה הראשונה שלי במבצע צוק איתן .

למען בניה וחבריו ושאר הנופלים והבנים והבנות שמגנים עלינו כל יום כל שעה חשוב לי שנדע לא להתפשר על אמת , לא לפתח עור עבה של פשרה על פחות מהטוב והנכון .

לא לפחד לומר את אשר על ליבך ולא לפחד ! .

 

יהי זכרו ברוך .

 

גיא זילברמן - חבר בארגון "בניה"